פסק-דין בתיק ב"ל 14878-10-11

התובע, יליד 1945, עבד בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה כמבקר חשבונות וכלכלן באגף המע"מ של משרד האוצר. התובע מבקש להכיר באוטם שריר הלב (להלן: "האוטם") שפקד אותו ביום 8.6.02, כפגיעה בעבודה.

הנתבע, סירב להכיר באירוע כתאונה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). מכאן התביעה הנוכחית.

השאלה הדרושה הכרעתנו הינה, האם עלה בידי התובע להוכיח קרות "אירוע חריג" המצדיק מינוי מומחה רפואי.

לאחר שבחנתי את הראיות שלפני אני קובע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קרות אירוע חריג בעבודה. להלן נימוקיי:

1.         התובע הגיש תביעתו לנתבע רק ביום 2.11.09 (נ/2), כשבע וחצי שנים לאחר       מועד קרות האוטם. בתיאור הפגיעה ציין התובע: "כמפקח בכיר במע"מ        פת' בעקבות תלונת שוא של נישום שכביכול התערבתי בשומה שלו נעצרתי         ע"י המשטרה, הסיפור פורסם בטלוויזיה בעיתונות וכו', משפחתי כולל             ילדי ראו בטלויזיה כיצד אבא שלהם מובל באזיקים לבית המשפט".     התובע מתאר מסכת אירועים שחווה במסגרת עבודתו, ולא מציין את      השיחה עם עורך דינו או כל "אירוע חריג" אחר קונטרטי שניתן לאתרו             במקום או בזמן.

2.         בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/3) סיפר התובע כי במהלך שנת 1999 בעקבות             סכסוך אישי עם קבלן בניה מפתח תקווה בשם יהושוע רוט, הגיע מר רוט           למשרדו ואיים עליו שאם לא ישלם את החוב הכספי שחייב כלפיו, יפנה     למשטרה וימסור הקלטה שנערכה בין השניים. כעבור מספר חודשים, הגיעו    למשרדי המע"מ חוקרי המשטרה והובילו אותו לחקירה משטרתית          שבמהלכה נעצר למשך שבעה ימים. התובע נאשם בקבלת שוחד לאחר שמר       רוט סיפר למשטרה כי התובע עזר לו בהקטנת השומה. עם סיום המעצר שב             התובע לעבודתו הרגילה ועבד כך למשך שלוש שנים נוספות. במהלך שנת          2002, פנה אל התובע עוה"ד שייצגו בפרשה והודיע לו כי הפרקליטות דורשת

שיפרוש מעבודתו כתנאי לסגירת התיק נגדו. הפנייה לוותה באיומים לפיהם ככל שלא ייעתר לדרישה לפרוש, יתקיים בעניינו משפט ועניינו יפורסם באמצעי התקשורת. התובע טען כי כתוצאה מהלחץ שהופעל עליו לפרוש מהעבודה, אירע לו האוטם. התובע מסר כי הפגישה עם עורך דינו בשנת 2002 היתה כשבוע ימים לערך טרם האירוע הלבבי. בהמשך הוסיף התובע כי המשיך לעבוד כרגיל עד למועד פרישתו ביום 30.4.03.

3.         במסגרת תצהיר עדותו הראשית, חזר התובע על גרסתו העובדתית, אך טען       כי האוטם אירע כשלושה ימים לאחר ההודעה שנמסרה לו ע"י עורך דינו,     הודעה שנמסרה לו ביום 5.6.02 (סעיפים 3-7 לתצהירו).

4.         לתובע קיים עבר רפואי "עשיר". מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע            סובל ממחלת לב איסכמית. התובע אישר בעדותו כי כבר בשנת 1984 עבר אירוע לבבי ובהמשך עבר מספר אירועי לב נוספים בשנים 1993 ובשנת   1999 ועבר מספר צינטורים (ר' עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 14-17, נ/1). עוד מוסיף התובע כי עוד כחודש טרם קרות האוטם פנה לטיפול רפואי פסיכיאטרי (עמ' 3 שורות 8-10, נ/4).

5.         התובע אינו זוכר מהו התאריך המדויק שבו פנה אליו עורך דינו והודיע לו         את שהודיע. התובע העיד כי מאחר ועורך דינו נפטר אין בידו כל ראיה          כתובה בדבר המועד שבו פנה אליו פרקליטו (עמ' 3 שורות 11-17).

6.         התובע אישר כי בסופו של יום פרש מהשירות מטעמים רפואיים, לאחר             שפנה מיוזמתו לוועדה רפואית של עובדי המדינה, לטענתו היה זה כדי     "...לקבל את אחוזי הפנסיה" (עמ' 3 שורות 24-27, נ/5).

7.         התובע אישר כי בחודש 10/2002 הגיש תביעה למל"ל בגין נפילה בעבודה.           התובע לא סיפק הסבר משכנע לשאלה, מדוע אם כן לא הגיש באותו מועד גם       תביעה בגין האירוע הלבבי (עמ' 3 שורות 30-32, עמ' 4 שורות 1-2).

8.         מטעם התובע העיד מר אדי סימינוביץ (להלן: "אדי"). אדי הצהיר כי הינו מכיר           את התובע היכרות ארוכת שנים במסגרת עבודתם המשותפת (סעיפים 1-2 לתצהירו). אדי הוסיף כי: "באיזשהו שלב הקבלן שעבד עם דב נחקר בחקירות בפיקוח וסיפר על דב. בתחנה היתה שמועה שמישהו נחקר בשחיתות מע"מ, לא ידעו מי זה" (סעיף 3 לתצהירו). לאחר מספר ימים שוחח עם התובע, שסיפר לו את פרטי המקרה שאירע בינו לבין אותו קבלן, וציין   בפניו כי קיים תיעוד של שיחות בין רעייתו לבין הקבלן שהן בסיס לחקירה משטרתית. עוד טען בפניו התובע, כי לא היה מעורב באופן ישיר בפרשה וכי אשתו פעלה באופן עצמאי (סעיף 4 לתצהיר אדי). אדי הצהיר כי בשנת 2002, לקראת פרישת התובע, זכור לו כי התובע היה מאוד לחוץ כתוצאה מחקירות

            המשטרה ומהאיומים לפרסומים כנגדו. ניכר היה שהלחץ משפיע על התובע,    אשר לא שיער בנפשו שיאלץ לעזוב את עבודתו לאחר 25 שנות עבודה. התובע

            הסביר לו כי בעצת עורך דינו ובעקבות לחץ מההנהלה, החליט לפרוש (סעיף 5    לתצהירו).

            בבית הדין נחקר אדי על תצהירו. אדי לא ידע למסור מהם המועדים      המדויקים שבהם אירעו אותן התרחשויות, אלא מתאר מסכת אירועים   שהתרחשו בין השנים 1999 עד 2002 וכלל לא העיד באשר לאותה שיחה נטענת עם עוה"ד (ר' עמ' 4 שורות 23-32, עמ' 5 שורות 1-7).

ככלל, על פי הפסיקה, לחץ ומתח מתמשכים מעצם טבעם אינם תאונה, שהרי אין מדובר באירוע חד פעמי שניתן לאתר בזמן ובמקום, אלא בתהליך מתמשך ועל כן אינו עונה להגדרה של תאונת עבודה, כנדרש בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. לכן גם מחלת לב שנגרמה כתוצאה ממתח מתמיד כזה לא תוכר כתאונת עבודה (ר' דב"ע לה/0-60 דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332; דב"ע מב/0-30 שאול שמואלי נ' המוסד, פד"ע יד 67).

כן נפסק, כי המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד" (דב"ע מו/0-139 דן יצחק נ' המוסד פד"ע יח 411; עב"ל 318/96 איאן מיקלס נ' המוסד פד"ע לד 385).

בעב"ל 31298-09-10 משה בר ששת נ' המל"ל, (מיום 24.12.12, להלן: "פס"ד בר ששת"), דן בית הדין הארצי בשאלה האם קיומם של מתח ולחץ נפשי המתפרשים על פני פרק זמן של כחודשיים ימים, כפי שאירע במקרה הנדון בפניו, שוללים אפשרות "בידודו" של "אירוע מיוחד" במהלך אותה תקופה? בית הדין הארצי השיב לשאלה זו בשלילה בקובעו כי: "אין כל מניעה מ"בידודו" של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה. ....  הנה כי כן, בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו אירוע מיוחד, תיערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי."